אילנה לייזין

 

לפני כמה שנים ביקרתי עם בנזוגי בסנט פיטרסבורג שברוסיה.

בקיץ ישנה תופעה  של "לילות לבנים": השמש שוקעת רק ב 4 לפנות בבוקר.

התארחנו אצל זוג חברים, חובבי אופניים. באחד הלילות הבהירים יצאנו לרכיבה, המארחים ואני. בשלב כלשהו התעייפתי ואמרתי להם שאחזור לבד. בדרך קצת הסתבכתי עם האופניים שהם השאילו לי, ונפלה לי השרשרת. בעודי מנסה לסדר אותה, ניגשו אלי שני רוסים שיכורים למדי (השעה 2-3 בלילה). הסתכלתי ימינה ושמאלה ולא ראיתי אף איש נוסף ברחוב. נבהלתי. לבד ברחוב בעיר זרה, עם שני שיכורים, בלי אפשרות לברוח כי השרשרת נפלה. 

ניסיתי לסדר את השרשרת במהירות ומרוב לחץ, לא הצלחתי.  הם פנו אלי ברוסית, ולמרות שאני מבינה את השפה, עשיתי את עצמי שלא מבינה. הם דיברו בשפה מלוכלכת ביניהם ואני עניתי להם בטון עצבני, בעברית. ניסיתי לשדר להם  שאני לא מפחדת מהם ולא מבינה אותם. באיזשהו שלב הם אמרו אחד לשני משהו כמו "בוא ניקח אותה למטרו ונגנוב לה שם את האופניים". נלחצתי  אבל ניסיתי שלא להראות את זה. המשכתי לדבר איתם בעברית בטון כועס. לבסוף הצלחתי לסדר את השרשרת, עליתי על האופניים ורכבתי משם במהירות. אחרי עשרה מטרים השרשרת נפלה שוב! עוד פעם מתקנת. עוד פעם הם מתקרבים. כמעט בכיתי... הסתכלתי לצדדים.עדין לא היה אף אחד שיכול היה לעזור לי או לספר להורים אח"כ, מה קרה לבת שלהם...

אחרי עוד "שיח חרשים" ברוסית-עברית ועוד כמה דקות של התעסקות עם השרשרת, הצלחתי לסדר אותה ושוב, רכבתי  משם במהירות.. 

 

זאת הייתה אחת החוויות המפחידות של חיי...

​

לקחים מהסיפור: 

1. לא להכנס לפאניקה ולא לפחד כלל, להרגיש חזקה..

2. הכרות עם השפה המקומית - יתרון :)

3.כדאי לדעת לתחזק את האופניים שלך ולתקן תקלות בעצמך!

​

​